את בעמוד: סיפורי לידה סיפור הלידה של נעמי


סיפור הלידה של נעמי

הכל התחיל בבוקר יום שלישי ה- 30/3/04.

התעוררתי והיה נדמה לי שמתחילים לרדת המים, חיכיתי כמה שעות וב- 16:00 החלטתי לגשת למוקד חרום להיבדק במוניטור, הייתי בשבוע 37+6. בבדיקה, התגלתה האטת דופק רצינית ביותר והרופא החליט לשלוח אותי בדחיפות למיון בבית החולים. אני, כמובן עם קור רוחי, לא ניגשתי ישר ועוד חזרתי הביתה בכוונה להספיק להתקלח (ויותר חשוב, להוריד את הלק, כדי שבחדר לידה אוכל להוריד את ציפורניי הארוכות לקראת בואו של עידו, מגוחך הא, ההתמקדות בקטנות...). איך שנכנסתי למקלחת ראיתי דימום בתחתונים, ומיד הודעתי לבעלי "נוסעים עכשיו !". ב- 18:00 הגענו למיון, שוב חוברתי למוניטור ולאחר חצי שעה המיילדת התחילה להסביר לנו שהיא לא יודעת על מה הלחץ ולמה הגעתי, ובלה בלה בלה ועוד שניה אני משתחררת ובאותו משפט פתאום צעקה למיילדת אחרת "להכין מייד חדר לידה". שוב היתה האטה רצינית. הטיסו אותי לחדר הלידה, כשהמיילדת פוקדת עלי כבר בדרך להסיר את הבגדים...

ואז חוברתי למוניטור ל- 7 שעות, בעקרון לא היתה שום ירידת דופק משמעותית אך הרופאים רצו שאקבל זירוז, על מנת להקטין סיכונים ולהתחיל את תהליך הלידה. אבל אני סירבתי, מהסיבות - שמאד פחדתי מזירוז וכבר קראתי מספיק סיפורים שהעידו על כך שזירוז עושה צירים כואבים מאד, בנוסף פחדתי שזה יסבך את הלידה (קיסרי או ואקום) ובעיקר מאד רציתי שהלידה תתפתח באופן טבעי. הרי התכנון בכלל היה לעבור את הצירים בבית... אך כידוע, יש לשמור על ראש פתוח כי לידה אינה תוכנית כבקשתך.

הועברתי למחלקה ללילה, ולמחרת שוב מוניטור ואחר כך הגיעה חבורת רופאים, שהיו מאד מאד מאד משוכנעים שעלי לעשות את הזירוז וגם הרופא נשים שלי, שהיה בבית החולים, "המליץ בחום" על הזירוז. נחישותם השפיעה עלי, עברו מספיק שעות והצירים לא החלו, אז הסכמתי.

חזרתי לחדר הלידה (31/3/04) ב- 16:00 והכניסו לי בלון לצוואר הרחם, פעולה זו הנה מכנית ואמורה להרחיב את הצוואר (פתיחה של 2) ולגרום להתחלת צירים. בסביבות 18:00 הבלון יצא, קיבלתי חוקן, והלכתי להתקלח.

הייתי במקלחת איזה שעה וחצי לדעתי, ושם כבר התחילו הצירים, שהורגשו ככאבי גב חזקים ובכל ציר כזה הרגשתי שאני חייבת לשבת על האסלה. כי זו היתה הדרך הכי טובה להתמודד עם הכאב.

ב- 20:00 חזרתי לחדר, ואז הותחל מתן הפיטוצין, כמובן שהייתי בצירים ולכאן נכנס בעלי היקר מכל, שעזר לי כל כך והיינו ברוטינה שבכל ציר הייתי נשענת עליו והוא היה מעסה לי את הגב, כשאני ישובה על כדור הפיזיו המבורך (לא יכולתי לחשוב על שום אפשרות אחרת, בוודאי לא לשכב...), לאחר שעה ורבע הגיע הרופא המקסים לבדיקה וחשבנו שאם הוא יגיד פתיחה של 3 זה כבר טוב ובוודאי יקח עוד כמה שעות, למרבה ההפתעה היתה פתיחה של 4 וחצי (!!) ובדיוק ירדו המים. הייתי המומה. אני יכולה לקבל אפידורל !! נגמרו הכאבים ! ישר אמרתי "אני רוצה אפידורל", הרופא אמר "תחכי עוד קצת", אמרתי "לא, עכשיו". לקחתי בחשבון שיכול לקחת זמן עד שיגיע המרדים... אך תוך 2 דקות הוא הגיע. ואחרי 10 דקות השתלטה עלי תחושת הרוגע, הכאבים נעלמו והחיוך הופיע (אני חייבת לציין שגם הכאבים של הצירים, לא היו סוף העולם, וניתן בהחלט היה להתמודד איתם, ציפיתי להרבה יותר).
מבחינתי, עכשיו היה לשכב שעות עד הפתיחה המלאה. אך לאחר עוד שעה וחצי (23:00) בבדיקה נוספת הגעתי לפתיחה של 8 ושוב היינו המומים לגמרי מההתקדמות המהירה.
כבר חשבתי שאלד לפני חצות, ובעלי הורה לי "לסגור את הרגלים" כדי שאלד ב- 1/4/04. אך דווקא לפתיחה המלאה לקח יותר זמן.
ב- 01:30 הגעתי לפתיחה מלאה, אך עדיין לא הרגשתי את צירי הלחץ. המיילדת הורתה ללחוץ, עשיתי זאת במשך חצי שעה אך כלום. ואז היה איזה דו שיח על קיסרי ונבהלתי. אך מכיוון שהכל היה תקין הוחלט שאנוח קצת וננסה שוב בהמשך. ואכן, הייתי זקוקה למנוחה הזו, זה כל כך מתיש (דבר שדי הפתיע אותי).
בסביבות 02:45, אני מניחה, התחלנו שוב, ועכשיו כבר הרגשתי צורך רציני ללחוץ, פה שוב בעלי היה במלוא הדרו וכל הזמן הנחה אותי ותמך בי, ובין לחיצה ללחיצה אני רואה את המיילדת מתרשמת ממנו. הוא פשוט היה מדהים.
אין ספק ששלב זה, עבורי בכל אופן, היה די קשה, לא מבחינת כאב אלא מבחינת מאמץ. חוץ מקטע אחד שהרגשתי שזה ממש צורב שם, וכבר כל כך רציתי שיצא.
המיילדת המקסימה ידעה כמה חשוב היה לי לצאת בלי חתך, וכאשר הראש היה בפרינאום היא עיסתה ועיסתה, ואז הייתי צריכה לתת את הלחיצה האחרונה, שהיתה ממש תענוג עבורי, כי פתאום הוא יוצא כולו בבת אחת והכל נגמר. ולשמחתי, לא נחתכתי למעט קרע טבעי קטן ולא רציני.
ברגע שיצא אמרתי לבעלי "הוא מושלם" ואיך שהניחו אותו עלי התחלתי לבכות ואמרתי "מתוק שלי, חמוד שלי..." וישר אהבתי אותו וליטפתי אותו. הדמעות זלגו לי במשך 3 שעות.
מכיוון שעידו היה הרבה זמן באיזור הפרינאום, היה קשה לו להתאושש והוא היה כחול כולו, והיו חייבים לקחת אותו לחדר רופאים. מה שמוזר הוא שבאותו רגע הרגשתי שהכל יהיה בסדר ולא דאגתי, אך כשאני רואה את הוידאו, אני בשוק מכך שהוא באמת היה במצוקה.
אך כשהחזירו אותו הוא כבר היה ורוד ומתוק כל כך, והוא ממש התבונן בי כשהחזקתי אותו, וגם בבעלי, כשהוא החזיק אותו. ואני בוכה....
ברוך בואך לעולם, עידו, ילד יקר שלי, שנולד ב- 1/4/04, יום ה', בשעה 04:00 במשקל 3470.

ומכאן מתחיל המסע.....

עוד בנושא
מאמרים קשורים
במהלך השנים האחרונות משמשים תאי גזע, שמקורם בדם חבל הטבור, יותר ויותר לביצוע...
עוד בטרם נקבל החלטה לבצע איסוף דם טבורי, חשוב להבין מה המניע העומד מאחורי החלטה...
חווית הלידה (1458 כניסות)
חשוב להגיע ללידה עם חיבור רגשי לעצמך , לבן זוגך ולתינוק  , עם מודעות שתאפשר לכם...
בלילה שבין חמישי לשישי , 9 ימים לאחר התאריך המשוער , סוף סוף התחלתי להרגיש צירים....
מאמרים אחרונים
מאמרים אחרונים
חשמלית או ידנית? כך תבחרי את משאבת החלב שלך נשים רבות מגלות בתחילת דרכן כאימהות...
כיום, ישנה מודעות גוברת לחשיבות ההשקעה במוצרי התינוקות השונים, אשר חשובים לנוחות...
הכי נקראים
הנקראים ביותר
עמוד הבית (257923 כניסות)
מה תמצאו באתר ילד ? כתבות ומידע חשוב בנושאים הריון, לידה, תינוקות, הורות ועוד....
__404__ (87563 כניסות)
Bad karma: we can't find that page! You asked for , but despite our computers looking very hard, we could not find it. What happened ? the link...
MMR הוא חיסון משולב נגד חצבת, חזרת ואדמת. ילדים מקבלים בד"כ את חלקו הראשון של החיסון...
החזה של כל אשה מתחיל להשתנות כבר בתחילת ההריון ולהתכונן לקראת בוא התינוק. למה...